רש"י על בבא מציעא ד׳ א:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא ד׳ ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא ד׳ ע״א:י״ב »

11 אֶלָּא דְּקָאָמַר וְתַנָּא תּוּנָא מִי דָּמֵי? הָתָם לְמַלְוֶה אִית לֵיהּ סָהֲדֵי, לְלֹוֶה לֵית לֵיהּ סָהֲדֵי דְּלָא מַסֵּיק לֵיהּ וְלָא מִידֵּי, דְּאִי הֲווֹ לֵיהּ סָהֲדֵי לְלֹוֶה דְּלָא מַסֵּיק לֵיהּ וְלָא מִידֵּי – לָא בָּעֵי רַבִּי חִיָּיא לְאִשְׁתְּבוֹעֵי, הָכָא כִּי הֵיכִי דַּאֲנַן סָהֲדֵי בְּהַאי – אֲנַן סָהֲדֵי בְּהַאי, וַאֲפִילּוּ הָכִי מִשְׁתַּבְעִי!

פירוש רש"י על בבא מציעא ד׳ א:י״א

11 אלא דקאמר ותנא תונא - אלא אם יש לך להשיב על דברי רבי חייא כך יש לך להשיב דקאמר ותנא תונא והביא ראיה לדבריו ממשנתינו מי דמי:

12 התם - בדרבי חייא:

13 למלוה אית ליה סהדי - דמסיק ביה חמשים:

14 ללוה לית ליה סהדי - באינך חמשים שאינו חייב לו עליה:

15 אי הוה ליה כו' - כגון אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע בכה"ג לא הוה אמר ר' חייא דצריך לישבע על השאר:

16 מתני' כי היכי דאנן סהדי להאי - דחציה שלו:

17 אנן סהדי להאי - דחציה שלו ולמה הצריכוהו חכמים שבועה ש"מ טעמא לאו משום מודה מקצת הטענה הוא כר' חייא ואינה שבועה דאורייתא אלא תקנת חכמים שלא יהא כל אחד הולך כו':

« רש"י על בבא מציעא ד׳ ע״א:י׳ רש"י על בבא מציעא ד׳ ע״א:י״ב »